האם תהית אי פעם מדוע עיתונים כל כך מלאים בחדשות רעות? או מדוע אנשים מבלים לעתים קרובות כל כך הרבה זמן בלהקפיד על מה לא בסדר בחייהם במקום להעריך מה הולך בסדר? מדוע חוויות כואבות גוזלות כל כך הרבה מקום בזכרוננו? ומדוע הם קלים יותר לזכור כל כך מאשר הזכרונות המענגים? מדוע לעתים קרובות אנו חשים כי החוויות השליליות שלנו הן שמגדירות אותנו ולא את החיוביות שלנו?
מדענים טבעו את המונח "הטיה לשליליות" כדי לתאר תופעה זו של התייחסות אנושית לעולם. באופן מהותי, הטיית השליליות שלנו מבטיחה כי לחוויות בעלות אופי שלילי יותר יש השפעה רבה יותר על מצבנו הפסיכולוגי ועל התנהגותו הנובעת מאשר ניטרליות או חיוביות, גם כאשר הן בעוצמה שווה. לדברי מדעני המוח, המוח שלנו פיתח מעגלים מיוחדים שרושמים חוויות שליליות מייד בזיכרון הרגשי כדי שנוכל ללמוד מהם. מצד שני, חוויות חיוביות זורמות במוח כמו מים דרך מסננת; אנו חווים אותם, נהנים מהם ומשכחים אותם במהירות. בהתאם לכך, אנו משתמשים במרחב מוחי רב בהרבה כדי לסרוק ולעבד חוויות שליליות מאשר חוויות חיוביות, מכיוון שגירויים שליליים, אם אינם רשומים ומגיבים עליהם כנדרש, יכולים להיות קטלניים. מתוך הכרח, הפכנו להיות אדונים אל ההיבטים השליליים של חיינו וסביבותינו.
זה טבעי בלבד. הטיה שלילית זו היא המאפשרת לנו להישאר ערניים במאמצים שלנו לרשום ולהגיב לכל סכנה אפשרית ואיומים קרובים לרווחתנו – באופן אידיאלי, לפני שיהיה מאוחר מדי. הבעיה היא שלנטייה שליליות זו ישנה תופעת לוואי. מכיוון שאנו תמיד בכוננות גבוהה מפני סכנות פוטנציאליות, ההיבטים החיוביים של חיינו נוטים לקבל פחות תשומת לב. כשאנחנו מקבלים מחמאה, למשל, אנחנו מרגישים נחמד לרגע, אבל אז המוח עובר חזרה למצב הגנתי יותר ואנחנו שוכחים את התחושות החמות והחיוביות האלה. באופן דומה, אם יש לנו תשעה חוויות או אינטראקציות חיוביות במהלך היום וחוויה שלילית אחת, סביר להניח שבסופו של יום אנו נזכור את החוויה השלילית בצורה חיה ביותר. לכן אנו עשויים להסתובב במצב של יתר לחץ דם וחרדה. כתוצאה מכך אנו נוטים להגדיל את חוויותינו השליליות מפרופורה ולא מצליחים להקשר אותם בהיבטים החיוביים של חיינו ששכחנו ברגעי לחץ.
לפיכך קביעת הלך רוח חיובי היא קשה למדי, מכיוון שהיא נוגדת את התנועה של הטבע המבוסס שלנו. ובכל זאת, שמירה על נקודת מבט חיובית בעיצומם של תלאות היא חיונית להעלאת איכות החיים של האדם. הרבי היה מודע היטב לטבעי האנושי הזה
הרבי היה מודע היטב לנטייה הטבעית של התודעה האנושית להתעכב על השלילי. אף על פי כן, הוא התעקש בעקביות שנוכל לשנות את חוויית החיים שלנו לטובה על ידי מאמץ מודע ומתואם להתמקד ולהתעכב על החיובי. ואכן, כאמור, הרבי התייחס פעם אחת להתמקדות שלו בראייה של הדברים בצורה חיובית, ואמר "עבדתי על עצמי להסתכל על הדברים באור חיובי, אחרת לא הייתי יכול לשרוד." 1 כשאדם מחשיב את האתגרים העצומים והאירועים ההרסניים שהרבי חווה במהלך חייו, אמירה זו היא מדהימה באמת. ראוי לציין כי גישתו של הרבי להתעכב על החיובי, או מה שאנו מתייחסים אליו לאורך כל ספר זה כנטיית הפוזיטיביות שלו, מעולם לא נועדה להיות שטיפה לבנה נאיבית או לכסות את המציאות הממשית. למעשה, מה שהיה כל כך ייחודי בתפיסת עולמו של הרבי ותיאולוגיית המוטיבציה היה שהוא לא התעלם או הכחיש את המציאות הקשה של החיים; במקום זאת, הוא הודה ופנה אליהם בראש. דוגמה אחת בקרב רבים היא התגובה הבאה שהרבי נתן למישהו שכתב בייאוש מחייהם. אין סיפוק הרבי כותב: ב קיבלתי את מכתבך בו אתה מתאר את נסיבותיך הכלכליות ותנאים מסוימים אחרים שהם הגורמים לחוסר שביעות רצון [וחוסר סיפוקך רוחני]. אם יש לך עותק של המכתב שלך, ותקרא אותו שוב במסגרת תודעה אובייקטיבית יותר, אני חושב שתגיע למסקנה שחיי אדם עלי אדמות אלה, למרבה הצער, אינם נקיים מגורמים שונים המביאים לאומללות; ושזה אוניברסאלי, אם כי הגורמים משתנים … לעבור את החיים באושר שלם אינו מיועד לאדם. עם זאת, אחד הדברים הבסיסיים הוא לקבל חזון ברור בנושאי היסוד, ולטפח [ציפיות וגישות מתאימות]. המטרה הסופית היא לא להימנע לחלוטין או להסיר את כל האתגרים והקונפליקטים בחייו. זה, לדברי הרבי, בלתי אפשרי. וכפי שנראה, זה אפילו לא היה מבטיח את אושרנו, מכיוון שכל כך הרבה תלוי בפרספקטיבה שלנו ביחס לנסיבות שלנו בפועל. עם זאת, בכוחנו "לטפח עמדות" על מנת לעבד ולשלב את כל החוויות שלנו, כולל השליליות, באופן שמשחרר ולא מגביל את הפוטנציאל שלנו להצלחה ואושר. לראות את החיים מזווית רחבה יותר מאשר רק החוויה המיידית שלנו הוא צעד ראשון מכריע בהעברת דפוסי התגובה השלילית שלנו.
